מזרח התיכון שירותי רכב 2009 בע"מ נ' פרל ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 2.8.12 בסך 24,993.57 ₪ שארעה ברחוב צפניה שבירושלים. התובעת הינה הבעלים של רכב מונית מסוג מרצדס מ.ר. 79-850-25 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 1 הינו הבעלים של רכב מסוג הונדה מ.ר. 55-627-51 (להלן: "רכב הנתבעים") והנהג בזמנים הרלבנטיים לתביעה. הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבעים, בין היתר, בגין נזקי צד ג'.

2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת שרכב התובעת עמד בפקק תנועה, רכב הנתבעים החל לפתע בנסיעה לאחור על מנת לחנות בחנייה ותוך כדי ביצוע פעולה זו פגע ברכב התובעת והיסב לו נזקים בהיקף של 21,935 ₪.

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, רכב התובעת שנסע אחרי רכב הנתבעים מבלי לשמור מרחק מספיק לא הספיק לבלום ופגע בחלקו האחורי של רכב הנתבעים וגרם לקרות התאונה.

4.בימים 10/6/13 ו-11/6/13 התקיימו דיונים במעמד ב"כ הצדדים במהלכם נשמעו הנהגים בפני ואף הוגשו הראיות כדלקמן:

ת/1- תרשים נהג התובעת.

ת/2- מסמך החלפת פרטים.

נ/1 - טופס תביעה מקרה ביטוח לרכב של שומרה חברה לביטוח בע"מ.

נ/2- תרשים הנתבע 1.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי טענות וסיכומי ב"כ הצדדים ובחנתי עדויות הנהגים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:

בראש ובראשונה, נתתי אמון מלא בעדות הנתבע 1 שנמצאה מהימנה בעיני. עדותו של הנתבע 1 נמצאה קוהורנטית ואף נתמכה בעדות חיצונית של עד ראייה, מר יהודה עידן, שהעיד בפני, כי בעת קרות התאונה הלך יחד עם אשתו ובתו התינוקת על המדרכה בצידו השמאלי של הכביש ברחוב צפניה לכיוון רחוב בר-אילן בסמוך מאוד למקום התאונה בכיוון הנגדי לתנועת כלי הרכב המעורבים והיה עד ראיה לקרות התאונה. עדויות הנתבע 1 והעד מטעמו לא נסתרו ונמצאו מהימנות. אומנם, בעדותו של מר עידן ניתנה גירסה, לפיה, רכב הנתבעים עצר בכדי ליתן לשלוש ילדות לחצות את הכביש במקום שלא היה בו מעבר חצייה ואילו בעדות הנתבע 2 לא נזכרו הולכי רגל שביקשו לחצות את הכביש. אולם, לא מצאתי חסר זה בעדות הנתבע 2 כדי סתירה של ממש, אלא, השמטה בלבד שאינה נסיבה מהותית, כשלעצמה, לאופן קרות התאונה. יתרה מכך, עדותו של מר יהודה עידן בעניין הולכי הרגל שביקשו לחצות את הכביש מקבלת תימוכין אף מעדות נהג התובעת "כנראה משהו רצה לחצות את הכביש, הוא יצא מבין שתי מכוניות חונות..."(פרו' בעמ' 6 שורה 12).

שנית, עדות נהג התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה אינה עולה בקנה אחד עם הגירסה שהועלתה בכתב ההגנה. בעדותו בפני העיד נהג התובעת כי רכב התובעת נסע לאחור על מנת לפנות את הכביש בשביל הולך רגל בכדי שיחצה את הכביש ואילו בכתב התביעה נטען, כי רכב הנתבעים נסע לאחור על מנת להיכנס למקום חנייה בצידו השמאלי של הכביש. הינה כי כן, עסקינן בגירסאות סותרות. יתרה מכך, עדותו של נהג הנתבעת אינה סבירה כלל ואף אינה מתיישבת עם היקף הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב בעקבות התאונה. שכן, לא סביר שנסיעה קלה לאחור, במרחק קצר מאוד בין שני כלי הרכב, אם בכדי לחנות ואם כדי לאפשר להולך רכב לחצות את הכביש תסב נזקים בהיקף כה גבוה. לעומת זאת, היקף הנזקים מתיישב יותר עם גירסת הנתבעים, לפיה, רכב התובעת שנסע מאחורי רכב הנתבעים ולא שמר מרחק מספיק מרכב הנתבעים ועת שרכב הנתבעים האט מנסיעתו לא הספיק לעצור ופגע בו מאחור.

שלישית, התובעת מנסה לתמוך תביעתה בת/2 שהינו מסמך שהוחלף בין הצדדים בסמוך לאחר קרות התאונה בו נרשמו פרטי רכב הנתבעים. התובעת מצביעה על כך על גבי המסמך נרשמו המילים "חזרתי לאחור" ובסופו של המסמך מתנוססת חתימת הנתבע 2. מכאן, מבקשת התובעת ללמוד, לכאורה, על הודאת בעל דין בכתב. הנתבעים מודים במסירת ת/2 לידי נהג התובעת בסמוך לאחר התאונה ואולם, כופרים במילים "חזרתי לאחור" וטוענים לזיוף המסמך בשלב מאוחר יותר בדרך של הוספת המילים הנ"ל על ידי התובעת או מי מטעמה. במהלך הדיון ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בטענות אלה בהתאם לשיקול דעתו, זאת, מבלי להידרש לחוות דעת מומחה לכתב יד. סבורני, כי מעיון במסמך, הן בתוכן הדברים והן בפן הצורני, מסתברת יותר טענת הנתבעים וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, המילים "חזרתי לאחור" אינן מתיישבות עם המילים שנכתבו בתחילת המסמך "פגיעה ברכבי מאחור". הטעם השני, מבחינת הפן הצורני של האותיות מלמד, כי דפוסן וצורתן אינו זהה לצורה ולדפוס האותיות האחרות שנכתבו על ידי הנתבע 2. משכך, הנני קובע, כי המילים "חזרתי לאחור" לא נכתבו על ידי הנתבע 2.

6.נוכח האמור, הנני סבור, כי לא רק שהתובעת לא הרימה את נטל הראייה המוטל עליה להוכיח גרסתה, לפיה, הנתבעים אחראים לקרות התאונה ולגרימת הנזקים ברכבה, אלא, שיש לקבל גירסת הנתבעים ולקבוע, כי רכב התובעת לא שמר מרחק מספיק מרכב הנתבעים לא הספיק לעצור ופגע ברכב הנתבעים מאחור. משכך, אין בידי אלא לקבוע כי נהג התובעת אחראי לגרימת התאונה וכתוצאה מכך לגרימת הנזקים בשני הרכבים.

7.סוף דבר- דין התביעה להידחות. התובעת תישא בהוצאות משפט בסך 2,360 ₪ אשר ישולמו לנתבעים תוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: